שכיחות דלקת מפרקים שגרונית בצ׳ילה

רקע גנטי וסביבתי משפיע על התפתחות דלקת מפרקים שגרונית. באמריקה הלטינית, נתונים אפידמיולוגים הינם נדירים. מטרת החוקרים הייתה למצוא את שכיחותה של דלקת מפרקים שגרונית בצ׳ילה.

במסגרת המחקר 6,233 אנשים השתתפו בסקר בשם The National Health Survey. החוקרים בצעו בדיקת סקר לדלקת מפרקים שגרונית בדגימה אקראית של 3,847 משתתפים מעל גיל 30. תוצאה חיובית בבדיקת הסקר הוגדרה על פי לפחות אחד מהבאים: שני מפרקים נפוחים למשך לפחות 4 שבועות רצופים (בעבר/הווה), ו/או אבחנה של דלקת מפרקים בעבר. אצל משתתפים אשר נמצאו חיוביים בבדיקת הסקר נמדדו גורם שגרוני, נוגדנים כנגד חלבון שעבר תהליך סיטרולינציה, וחלבון מגיב C, וכן הם עברו בדיקה קלינית אצל ראומטולוג. החוקירם בדקו גם את שכיחות הדיווחים העצמיים של אבחנת המחלה.

2,998 משתתפים מילאו את שאלון המחקר. תוצאות סקר חיוביות נמצאו אצל 783 (22.1%). בקרב משתתפים עם תוצאות חיוביות, 493 (66%) עברו הערכה קלינית על ידי ראומטולוג. על פי הקריטריונים של ה-American College of Rheumatology/ European League Against Rheumatism מ-2010, השכיחות הייתה 0.6% (רווח בר-סמך 95% 0.3- 1.2). השכיחות הייתה גבוה יותר בנשים, ו-3.3% מהנבדקים דיווחו בעצמם על הימצאות אבחנה של דלקת מפרקים שגרונית אצלם.

מסקנת החוקרים הייתה שעל פי הממצאים, שכיחות דלקת מפרקים שגרונית בצ׳ילה הייתה 0.6%, ערך אשר דומה לזה אשר נמצא במדינות מפותחות ונמוך מעט בהשוואה לחלק ממדינות אמריקה הלטינית. החוקרים ציינו כי דיווח עצמי על אבחנת דלקת מפרקים שגרונית הוביל לאבחנת יתר של המחלה.

מקור: 

Josefina Durán et. al (2020 (The Journal of Rheumatology  DOI: https://doi.org/10.3899/jrheum.190396